(א) חייב ליתן לכהן. מש"ה נקיט לשון חיוב ולא אמר צריך ליתן להורות שהוא חייב בהם ואינם בידו אלא בתורת פקדון. אי נמי י"ל דנקיט לשון חיוב כהמ"ד שיוצאה בדיינים. פרי תואר ס"ק א': וכתב הרשב"א בתשובותיו ח"א סי' י"א דאין מברכין על מצוה זו משום דכהנים משלחן גבוה קא זכו ולא משל בעלים עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ב' שהביא מהדמש"א שצריך לברך והשיג עליו דהעיקר כמ"ש הרשב"א דאין לברך עיי"ש. וכ"כ בפר"ח ובפרי תואר ובמ"ז ריש סי' זה לדינא ודלא כהדמש"א עיי"ש. ועי' במחזיק ברכה ריש סי' זה מ"ש בזה והפליא על הכנה"ג בזה שמדחה כ"כ דברי הדמש"א בשתי ידים והלא הדמש"א לא יחיד הוא בדבר זה וכבר קדמו הרוקח וכ' כן להדיא שצריך לברך על מתנות כהונה עיי"ש ועי' בשלחן גבוה מחודש א' מ"ש בזה ועי' בס' מסגרת השלחן הספרדי שהביאו וסיים דמ"מ נכון יותר שלא לברך עיי"ש ועיין בס' רוח חיים הספרדי אות ב' מ"ש בזה. וסיים דנכון עכ"פ לברך בלא שם ומלכות עיי"ש. (ועיין בבאה"ט אה"ע סוף סי' ל"ד ובפרמ"ג או"ח בפתיחה להלכות ברכות אות ט"ו). שוב ראיתי בס' פאת השלחן בסוף הלכות ארץ ישראל סוף סי' ג' ובבית ישראל שם ס"ק ל"ט שהרחיב הדיבור בזה בש"ס ופוסקים והאריך בדברי הכנה"ג והפר"ח הנ"ל והעלה דהעיקר לדינא כדעת הרוקח הנ"ל שצריך לברך על נתינת מתנות כהונה וכ' שכן היה מנהגו של הגר"א ז"ל מווילנא וכן הנהיג לברך על נתינת המתנות וכן עיקר עיי"ש ומבואר מדבריו דאפי' בחוץ לארץ צריך לברך (וע"ל סעיף כ"א) אבל לא ראיתי נוהגין כן במדינותינו. ועיין עוד בפרי תואר שהביא מהדמש"א שצריך לברך בשעת ההפרשה ולברך על ההפרשה כמו שמברכין על הפרשת תרומות ומעשרות והשיג עליו דזה אינו דמבואר מדברי הפוסקים וגדולי המורים דמתנות כהונה לא דמי לתרומות ומעשרות בזה עיי"ש וכ"כ במ"ז סוף סק"ז דלא מיבעיא דאין מברכין על נתינות המתנות כמ"ש הרשב"א בתשובה אלא אפילו על הפרשתן אין מברכין עיי"ש: ועיין עוד בתשובת הרשב"א להלן סי' של"ח שכתב דהכהן אינו מברך שהחיינו כשמקבל המתנות בפעם ראשונה עיי"ש והביאו הכנה"ג והפר"ח שם עיי"ש ונראה דדוקא הכהן אינו מברך שהחיינו אבל הבעה"ב שמפריש בפעם הראשי המתנות צריך לברך שהחיינו דלא גרע מפדיון הבן שהאב מברך כמ"ש בסוף פסחים ועיין בתוס' בכורות דף מ"ט ע"א בד"ה לאחר. שוב ראיתי בפאת השלחן בבית ישראל בסוף הס"ק שם שכ' שכן היה מנהגו של הגר"א ז"ל לברך על נתינת המתנות גם ברכת שהחיינו כשיטת הרמב"ם לברך בכל מצות שהחיינו אף שאינם מזמן לזמן כמו פדיון הבן עיי"ש וכן ראיתי בס' מעשה רב אות ק"ג ובס' שערי רחמים אות קס"ג שכ' שכן היה מנהגו של הגר"א ז"ל ששחט עגל ונתן המתנות לכהן ובירך שהחיינו עיי"ש. (ותמהני שלא כתב שבירך ג"כ ברכת המצות על נתינת מ"כ כמו שהעיד הרב בעל פאת השלחן שם שוב נתעוררתי מחכם א' דמדעת הגר"א אין ראיה לדידן לברך שהחיינו שהוא ז"ל שהיה מברך שהחיינו לשיטתו אזיל משום שהיה מברך ג"כ ברכת המצוה והיה חשיב בעיניו דעביד מצוה כשאר מצות חיוביות משא"כ לדידן שאין מברכין על מתנות כהונה ברכת המצות משום דקיי"ל כהפוסקים דכהנים משלחן גבוה קא זכו ואיהו לא יהיב ולא עביד מידי או משום טעם שכתב הרשב"א בתשובתו סי' י"ח דאפשר שהכהן לא יקבלו ולא ישיג כהן אחר שיקבלו א"כ ממילא דגם ברכת שהחיינו אין לברך מה"ט עכ"ד והנה דבריו מסתברים אמנם הנה בש"ס ברכות דף ל"ז ע"ב היה עומד ומקריב, מנחות בירושלים אומר ברוך שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה ופירש"י דאישראל בעה"ב המתנדב מנחה קאי דבשעה שנתנה לכהן להקריבה אם לא הביא מנחות זה ימים רבים מברך שהחיינו על שעת נתינה להכהן ואע"פ שכבר התנדב קודם ההבאה ואינו מברך ברכת המצות על ההבאה רק שהחיינו לבד (ועיי"ש בתוס' בד"ה היה עומד) ואולי הוא משום דבמקדש היה הכהן מוכרח לקבל המנחות ממי שיביאנה משא"כ במתנות כהונה ועדיין צריך הדבר תלמוד ואכ"מ: (ב) ליתן לכהן עפת"ש מ"ש בענין נתינה בע"כ ועי' בס' כסא אליהו אות א' שהביא ראיה דמהני בזה נתינה בע"כ עיי"ש ועי' בית אברהם הספרדי על החו"מ סי' ק"כ סעיף ד' מ"ש ע"ד הפר"ח בזה ועי' בס' עושה שלום הספרדי מערכת אות נ' ערך נתינה בע"כ מ"ש ע"ד הבית אברהם בזה ועי' בהגהות יד שאול שעמד ע"ד הפר"ח בזה וכ' שגוף החקירה של הפר"ח הוא תמוה דמה זה לענין נתינה בע"כ דעלמא דקיי"ל בכמה מקומות דנתינה בע"כ שמה נתינה דבכ"מ איירינן במקום דהנתינה צריכה להיות רק לזה המקבל אבל כאן אטו דוקא לזה הכהן מחויב לתת והלא הוא מחויב ליתן רק לכהן אחד יהיה מי שיהיה ואם זה הכהן אינו רוצה לקבל יש הרבה כהנים בעולם שירצו לקבל ולא מיפטר הלה במה שזה הכהן אינו רוצה לקבל עיי"ש ועי' בקצה"ח סי' רמ"ג ס"ק ד' מ"ש בענין זה באריכות ועי' בס' מחנה אפרים בהלכות זכיה ומתנה סי' כ"ד ובשו"ת בן אברהם סי' ל"ג: (ג) לכהן. עי' פרי חדש ס"ק י"ג שהביא מהספרי ונתן לכהן עצמו. פירוש ולא לשלוחו וכ' דמסתברא בזה דדוקא בסתמא דחיישינן דלמא לא ניחא ליה לכהן שימסרו המתנות ביד שלוחו רק לידו אבל אם הכהן שלח שליח מדעתיה ליטלם בודאי שפיר דמי במכ"ש מדין דכהן המזכה דסעיף י"ד ואע"ג דלא דחיקא ליה שעתא שרי שהרי שלוחו של אדם כמותו עיי"ש ועי' במחנה אפרים הלכות זכיה ומתנה סוף סי' ט' מ"ש בענין זה וכ' דמדברי הפר"ח משמע דאף אם השליח לא ממטי ליה לכהן מ"מ כל שנתן לשליח ליתנו לכהן יצא י"ח והוא ז"ל חלק עליו בזה וכ' דאם השליח לא. ממטי ליה לכהן לא קיים מצות נתינה עיי"ש ועי' בס' ערוגות הבושם אות ה' וביד אפרים מ"ש בדברי הפר"ח והמחנה אפרים בזה באורך איברא כי בכרתי ס"ק ט' הביא ג"כ דברי הפר"ח המכר והניחו בצ"ע כי בספרי משמע דבשום גווני לא יצא י"ח כשנותנו לשלוחו של כהן ועיי"ש בפלתי ס"ק ג' ועי' במ"ז סק"ו שכ' דמסתבר כדעת הפר"ח דאם הכהן שלח שליח שפיר דמי ומדחה דברי הכו"פ עיי"ש ועי' בשו"ת אור יצחק סי' ח' שהאריך בדברי הפר"ח והכו"פ והפרמ"ג בזה והביא מכמה מקומות והעלה דלא מיבעיא דאם עשאו הכהן שליח בפני עדים שבודאי יכולין הבעלים ליתן המתנות לשלוחו ויוצאים הבעלים ידי נתינה אלא אפי' לא עשאו הכהן שליח רק בסתמא אם הכהן הוא ממכירי כהונה יוצאים הבעלים ידי נתינה והביא ראיה לדבריו עיי"ש באריכות ועי' בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק) סעיף ל"ו מ"ש בזה: וכל זה הוא לענין אם נתן לשליח של הכהן אמנם לענין אם רשאי הבעה"ב לשלוח המתנות לכהן ע"י שלוחו של הבעה"ב עי' פרי תואר ס"ק ו' שכ' דנראה דכי קא יהיב המתנות לכהן ע"י שליח לא קיים מצותו כיון דלא זכה הכהן בהמתנות ע"י נתינתן לשליח דהרי לא נתן לו דהא השליח יכול לזכות בהם ואין הכהן יכול להוציאם מידו עיי"ש ועי' בס' מזמור לדוד (להמהרדיף ז"ל) שכ' דלכאורה נראה דזה דוקא אם אמר לו הכהן לשלוחו קחם לי ותנם לי דאז כיון שיכול השליח לזכות בהם הוא דלא מהני אבל אם אמר ליה הכהן לשלוחו זכה לו בהן דאז לא מצי שליח לזכות בהן וכל שהגביה השליח המתנות זכה בהן הכהן הוי שפיר נתינה במה שנתן להשליח וקיים הבעה"ב את מצותו אמנם מלשון הפסיקתא והספרי משמע דבכ"מ לא קיים מצותו כשנתן לשליח אפילו בכה"ג עיי"ש (ועי' בדברינו להלן ס"ק ס"ח וס"ק פ"ה): (ד) הזרוע והלחיים והקיבה. עי' בס' יד דוד הספרדי בהגהות הטור אות ה' שכתב מהריטב"א דלא קיים המצוה אא"כ נתן שלשתן אבל אם לא נתן רק ב' לא יצא ידי חובת מצוה זו עיי"ש. ועי' במנחת חינוך בקונטרס קומץ מנחה שבסוף הס' מצוה תק"ו: (ה) של שור ושה. בין זכר ובין נקיבה. ערך לחם (למהריק"ש) והכנה"ג בהגהות ב"י אות ס"ו ואין חילוק בזה בין דקה לגסה דגם שור בן יומו קרוי שור דכתיב שור או כשב או עז כי יולד כמבואר בש"ס ב"ק דף ס"ה עי' ס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק) סעיף א': (ו) שור ושה. עי' בכנה"ג שם שכתב מדמש"א דמה דכתיב אם שור אם שה להורת 